מרכז רפואי לבעלי חיים , מרפאה וטרינרית באשקלון

מאמרים

מאמרים

תולעת הפארק הקטלנית- כל האמת ומה ניתן לעשות

עיקור וסירוס-על מה ולמה?

ד"ר רם פורר
רופא וטרינר

מה זה בעצם העיקור והסירוס?, למה זה טוב? ומה החסרונות?, על כול השאלות האלו אנסה לענות כאן. כול הנאמר כאן נכתב על כלבים אך נכון גם לחתולים וכאשר יש הבדלים אנסה לפרט.

עיקור: נתחיל בעיקור, זהו למעשה תהליך ניתוחי לכול דבר אשר מתנהל בהרדמה כללית לנקבות כלבים, חתולים, חמוסים וכו.
בניתוח עצמו מוצאות השחלות אשר בהן מיוצרים הורמוני המין הנקביים יחד עם קרני הרחם והרחם עצמו. לשם כך פותחים את חלל הבטן ומוציאים את האיברים הללו תוך כדי קשירת כלי הדם למנוע דימומים ולבסוף שריר הבטן והעור נתפרים. לפני ביצוע ניתוח שכזה יש לקחת בחשבון מספר גורמים כמו סוג ההרדמה, סוג החוטים המשמשים לקשירה, איכות החומרים וחדר הניתוח, אמצעי בקרה במהלך הניתוח, בדיקות דם וצילום חזה לפני הניתוח ועוד, כול אלו מורידים את רמת הסיכון שבכזה ניתוח אשר על פניו הוא שיגרתי למדי אבל עדיין זה ניתוח לכול דבר. הכלבה יכולה ללכת לביתה עוד באותו היום ולחזור לאחר 10 ימים להוצאת תפרים, רמת הסיבוכים בניתוח זה נמוכה מאוד.
אבל לשם מה כול זה טוב בעצם?

יתרונות העיקור:
העיקור הוא בהכללה הליך מומלץ משום שהוא תומן בחובו מספר רב של יתרונות אשר אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות-

חסרונות העיקור: להליך העיקור ישנם גם חסרונות, אומנם לא דרמתיים אך קיימים. הבולט שבהם הוא הנטייה להשמנה לאחר הניתוח, בשל שינויים הורמונלים יש ירידה במטבוליזם בגוף ובעקבות זה נטייה להשמנה. עד כמה תשמין הכלבה שלכם תלוי רק בכם, אומנם יש כלבות אשר בעקבות העיקור הפכו ל"חביות מהלכות" אך ישנן כלבות רבות אשר נראות מצוין וזה רק כי הבעלים שומרים על כמות מזון, עוברים למזון דיאטטי או דואגים לפעילות גופנית לבעל החיים ולעצמם.
ישנה "אמונה טפלה" כי בעלי חיים לאחר עיקור או סירוס מאבדים את חדוות החיים, אמונה זו אינה נכונה ומקורה הוא בכך שרוב בעלי החיים עוברים את הניתוח בדיוק לפני או בזמן שהם מגיעים לבגרות. מה שגורם לשינוי התנהגותי מהתנהגות ילדותית "גורית" שאנו כה אוהבים להנהגות בוגרת זה פשוט הגיל והבעלים מיחסים זאת, בטעות, לעיקור או לסירוס. חסרונות אחרים הם נדירים ביותר ולא הוכח חד משמעית קשר לעיקור.

סירוס: זהו הליך ניתוחי בהרדמה מלאה וכול הנאמר בעיקור על חשיבות סוג ההרדמה, אופן הניתוח, איכות החומרים וכו נכון גם כאן.
במהלך הניתוח מוצאים למעשה האשכים, אשר מייצרים את הזרע ואת הורמוני המין הזכריים, מהגוף כאשר בכלבים החתך נעשה לפני שק האשכים ובחתולים הוא נעשה על השק עצמו. ההליך נחשב לפשוט יותר מעיקור מאחר והאשכים למעשה כבר מחוץ לגוף והגישה אליהם הרבה יותר קלה. בעל החיים חוזר עוד באותו היום לביתו.

יתרונות הסירוס: מבחינה התנהגותית סירוס כלב גורם לו להיות רגוע יותר, חביב יותר וחברותי יותר, מוריד תוקפנות וכאשר יש נקבה מיוחמת באיזור אין את הנביחות, ניסיונות הבריחה אשר אם מצליחים יכולים לגרום לכלב שלכם להעלם לכמה ימים שבהם הוא חשוף לקרבות עם כלבים אחרים, דריסה ע"י מכוניות ועוד סכנות האורבות לו בחוץ כך שיש סיכוי שכלל לא יחזור ואם הוא חוזר בסוף סיכוי טוב שתיאלצו לקחת אותו לווטרינר בשל פצעי הנשיכה שעליו. אצל חתולים בנוסף לבעיה שתוארה כאן קיים אלמנט נוסף וזה סימון הטריטוריה בשתן, חתול לא מסורס יסמן במעין "שפריץ" שתן את כול הבית על מנת לסמנו והופך את הריח בבית לבלתי נסבל. סירוס בגיל צעיר (6 חודשים) ימנע את כול הבעיות הללו, ככול שגיל הסירוס עולה הסיכוי כי ההתנהגות תשתנה יורד כי למרות שלאחר הניתוח אין יותר את הורמוני המין אשר גורמים לתחילת התנהגות זו יכול הכלב או החתול להמשיך בשל ההרגל.
מבחינה רפואית מונע הסירוס את הבעיה הנפוצה של בעיות פרוסטטה, בעיקר בכלבים, בגיל מבוגר יותר, בעיה אשר גורמת לבעיות במתן שתן ואף להביא לחסימת שתן מלאה.
חסרונות הסירוס: כמו בעיקור גם כאן החיסרון העיקרי הוא נטייה להשמנה בשל ירידה במטבוליזם וכמו בעיקור גם פה בתזונה ופעילות גופנית נכונים הכלב או החתול יכולים לשמור על משקלם ללא בעיה. בנוגע לשינוי בהתנהגות, כמו שנאמר בחלק על העיקור, השינוי הוא בעיקר בשל המעבר וילדות לבגרות ללא קשר לניתוח עצמו.

אני מקווה כי קיבלתם תשובות לשאלותיכם, אני בכול מקרה, כמי שראה את התוצאות הרפואיות הברורות וההתנהגותיות (נשיכות, נטישת גורים, נטישת בוגרים בשל אי יכולת להחזיק אותם בבית בזמן ייחום וכו) ממליץ בחום על הליך בטוח ונכון זה אשר מביא את מעל החיים שאתם כה אוהבים להיות חיית מחמד הרבה יותר ביתית ונוחה.

תולעת הפארק הקטלנית- כל האמת ומה ניתן לעשות

ד"ר רם פורר
רופא וטרינר

תולעת הפארק (Spirocerca lupi) היא טפיל חדש יחסית בארץ , הפוגע בעיקר בכלבים ומאז הופעתו הדביק אלפי כלבים וגרם למותם של עשרות מהם ביסורים קשים.

מקורה ככל הנראה במזרח הרחוק . לראשונה הופיעה בארץ לפני כ 30 שנה באיזור פארק הירקון ופארק רמת גן ומכאן שמה. מאז התפוצה שלה הולכת וגדלה בארץ .

מקרה ראשון באזורנו (אשקלון) התגלה לפני כשנתיים בכלב מאחד הקיבוצים ששהה מספר שבועות במרכז הארץ, מאז הלכו המקרים והתרבו עד שכיום גם באזורנו, כמו במרכז הארץ, מומלץ על טיפול מונע כנגד הטפיל.

הטפיל מופץ ע"י מעגל חיים מעניין שמתחיל בהפרשות ביצים בצואת בעל חיים נשא, הביצים נאכלות ע"י חיפושיות זבל והביצה שבוקעת בתוכן הופכת לשלב ראשוני של התולעת (לרווה) שנשארת לחיות בגוף החיפושית מבלי לגרום לה נזק.

כלבים נדבקים כאשר הם מרחרחים, מחטטים וטועמים חומרים אורגניים שונים בזמן הטיול (כגון ציפורים מתות, שאריות מזון, צואת כלבים וכו) שבתוכם חיות חיפושיות הזבל, הם בולעים את החיפושית הנשאית, החיפושית עוברת עיכול בקיבת הכלב והלרווה שמשתחררת חודרת את דופן הקיבה ונכנסת למחזור הדם. שם, בתוך כלי הדם, נסחפת הלרווה עד שמתמקמת במקום כלשהו בגוף הכלב שבתגובה לנוכחותה מתחיל לייצר סביבה מעין כיס שבתוכו היא גדלה עד לשלב בוגר שמשיל ביצים למען הדור הבא. כיס זה שנוצר ע"י הגוף כתגובה לתולעת יכול להפוך לגידול ממאיר עם הזמן.

התסמינים (סימנים קלינים) אשר גורם הטפיל מתחלקים בין הנזקים של הזחלים(לרוות) שכוללים נזקים לרקמות דרכם הם עוברים וקרעים בכלי דם שיכולים אף להביא למוות פתאומי, לבין הנזקים של התולעים הבוגרות שתלויים בעיקר במקום מושבם. ברוב המקרים התולעת מתיישבת בדופן קנה הבליעה (ושט) בחלקו התחתון (קצת לפני הכניסה לקיבה) וככל שהכיס שנבנה סביבה גדל וחוסם את הושט כן יתגברו ההקאות שילכו ויחמירו עד שתווצר חסימה מלאה ומזון לא יוכל להכנס לקיבה.

התולעת יכולה באותה מידה להתמקם בכל מקום אחר בגוף, בין השאר במקומות שבהם אין שום נזק הנראה לעין (שרירים ומתחת לעור) ובמקרה כזה הכלב רק יפריש ביצים ויזהם את הסביבה ובמקומות כגון דופן אבי העורקים, מה שיגרום לחולשה בכלי דם מרכזי זה עד שלבסוף יתפוצץ, התוצאה היא שהכלב פשוט יפול וימות מיידית ללא כל סימנים מקדימים . עוד דוגמא היא התמקמותה בעמוד השידרה, שם נראה סימנים עיצביים כגון חולשה של רגליים אחוריות ואף שיתוק בפלג גוף אחורי או קושי בתפקוד הריאות (שיעולים וקשיי נשימה), כליות (כשל כלייתי) וכן הלאה.

לרוב התסמינים הנפוצים הם הקאות, רזון, קשיי בליעה, ריור מוגבר, שיעולים וכו ושוב, לפי מיקום התולעת בגוף.

מבחינת הדבקה לבני אדם, ידוע על מקרה אחד בודד של ילדה באיטליה ששם התולעת נמצאה בסופו של דבר דווקא במוחה, עברה ניתוח להוצאתה והבריאה לחלוטין אך זה מאוד נדיר כי בכל זאת יש צורך באכילת חיפושית זבל נשאית על מנת להדבק.

אז מה עושים?

הטיפול הקיים כיום מתחלק לשני סוגים:

אפשרות נוספת ואולי הפשוטה ביותר היא לטייל עם הכלב כשעל פיו זמם (מחסום פה), במקרה זה הכלב פשוט לא יכול לבלוע את החיפושית ולא יכול להדבק. חשוב לאסוף את צואת הכלב גם מההבט החברתי מוסרי (לאף אחד לא נעים לדרוך על זה) וגם כדי לתרום לצימצום מספר ההדבקויות בתולעת הפארק.